כתר זהב על ראשה, היא לובשת מחוך אדום, מגפיים עד הברכיים וחצאית מכוסה בכוכבים. וונדר וומן הופיעה בדפי הקומיקס לראשונה בסתיו 1941 בתור סיפור גיבוי לסרט אולסטארס קומיקס 8. כבר במילים הראשונות של הקומיקס היה ברור שגיבורת העל החדשה הזו תתבקש לייצג את הנשים באופן שונה מאשר גיבורי העל הגברים כמו סופרמן ובאטמן. “סוף סוף, בעולם שנקרע משנאות ומלחמות של גברים, הגיעה אישה שהבעיות והמעשים של הגברים הם משחק ילדים בשבילה” – כך נפתח הקומיקס.
מי עומד מאחורי וונדר וומן
וונדר וומן לא הייתה גיבורת הקומיקס האישה הראשונה, אבל היא התגלתה במהירות כפופולארית ביותר לאחר שהופיעה על השער של סנסיישן קומיקס (Sensation Comics) בינואר 1942. באותו קיץ התגלה כי היוצר של וונדר וומן היה הדמות הכי לא סבירה – מדובר בפסיכולוג המשכיל מאוניברסיטת הרווארד וויליאם מולטון מרסטון (William Moulton Marston), שלעתים קרובות מקבל קרדיט על כך שהמציא את מכונת הפוליגרף (מכונת אמת).
מרסטון האמין שנשים חזקות יותר מבחינה מנטלית מאשר גברים ובסופו של דבר ישלטו בארצות הברית, אך זה יקרה בתהליך איטי שיקח זמן רב. “במאה השנים הבאות תתחיל מטריארכיה באמריקה. עם של אמזונות (נשים לוחמות מהמיתולוגיה היוונית) במובן הפסיכולוגי ולא הפיזי”. אמר מרסטון למועדון הרווארד בניו יורק בשנת 1937.
“בעוד 500 שנה יתקיים מאבק בין המינים, ובעוד אלף שנה נשים בהחלט ישלטו במדינה הזאת” ה”ניו יורק טיימס” שיקף את דעתו של מרסטון בכתבה שנקראה “נשים משועממות יתחילו להשתלט על האומה בעוד 100 שנה”
מרסטון ראה את הצורך בגיבורת על נשית חזקה. “אפילו בנות לא רוצות להיות בנות כל עוד הארכיטיפ הנשי שלנו (דמות האם) חסרה עוצמה, יכולת וכוח, כתב. “הפתרון הברור הוא ליצור דמות נשית בעלת הכוח של סופרמן בתוספת יכולות הפיתוי של אישה טובה ויפה” מרסטון חשב שוונדר וומן צריכה להיות לא רק מבדרת, אלא גם מודל לחיקוי.
את “וונדר וומן” הגה ד”ר מרסטון כדי לקבוע סטנדרט בקרב ילדים וצעירים של אישה חזקה, חופשיה ואמיצה, כדי להילחם ברעיון שנשים נחותות מגברים, לעודד בנות לביטחון עצמי ולהישגים באתלטיקה ובמקצועות הנחשבים ל”מקצועות של גברים”, כך נכתב בהודעה לעיתונות מ-1942 שהכריזה על מרסטון כיוצר הקומיקס המדובר.
אוטופיה פמיניסטית
עם סיפור שנשאב במקור מהידע של מרסטון על פיקציה פמיניסטית אוטופית, וונדר וומן הייתה לוחמת אמזון מאומנת שפוסלה מחימר על ידי אמה וחיה באי גן העדן של הנשים בו לא היו גברים כלל, עד שטייס אמריקאי בשם סטיב טרבור נסחף אל החוף אחרי התרסקות מטוס. בהתאם לתפקידו של מרסטון בפיתוח מכשיר הפוליגרף, וונדר וומן קיבלה את “לאסו האמת” שהכריח אנשים לומר את האמת, ביחד עם זוג צמידים שיכולים לדחות כדורי אקדח.
“בכנות, וונדר וומן היא תעמולה פסיכולוגית לסוג האישה החדשה שצריכה לדעתי לשלוט בעולם”, כתב מרסטון. ואכן, בגיליון 1943 זכתה וונדר וומן בבחירות לנשיאות וניצה את “מפלגת העולם של הגברים”, אם כי הדבר הזה קרה 1,000 שנה בעתיד כפי שחזה מרסטון.
המחלוקות סביב וונדר וומן
המחלוקת סביב וונדר וומן גברו עקב צורת הלבוש שלה והנטייה שלה להיות קשורה כמעט בכל סיפור היסטורי. כפי שכותבת ההיסטוריונית של הרווארד ג’יל לפור בספרה “ההיסטוריה הסודית של וונדר וומן”, זה לא היה מקרי. עוד בימיו כסטודנט לתואר ראשון בהרווארד, עוד לפני שנשים יכלו להצביע בבחירות, מרסטון הזדהה עם תומכי אמצעי מניעה כמו מרגרט סנגר שהשתמשה באופן סמלי בשרשראות לייצוג הפטריארכיה האמריקאית.
מרסטון העריך אותה כל כך עד שבשנת 1937 הוא העמיד אותה לפני הנשיא פרנקלין תיאודור רוזוולט ואחרי הנרי פורד בלבד בשל תרומתה לאנושות. לפור טוענת שייתכן שהשרשראות היו קשורות לפנטזיות השעבוד של מרסטון, והוא בתגובה אמר ש”נשים נהנות מכניעה – להיות כבולות” כפי שהשתקף בהתנגדות המתמדת של וונדר וומן להיות כבולה.
ייתכן שתגובתו של מרסטון נאמרה בשל תפישותיו המיניות הליברליות. בתור ממציא הפוליגרף, הוא חי בשקר די גדול בעצמו. מרסטון התחתן עם אהובת ילדותו אליזבת הולוואי בשנת 1915. כעבור עשור, התאהב הפרופסור לפסיכולוגיה באחת מתלמידיו, אוליב בירן, שהייתה גם האחיינית של סנגר.
אמה של בירן, אתל, פתחה את מרפאת המניעה הראשונה בארצות הברית ביחד עם סנגר – היא כמעט מתה בכלא משביתת רעב לאחר שנעצרה בשנת 1917 בגין חלוקה לא חוקית של אמצעי מניעה. מרסטון, הולוואי ואוליב בירן התגוררו כולם יחדיו תחת קורת אחת גג במערכת יחסים פוליאמרית.
מרסטון הביא שני ילדים עם שתי הנשים. בירן לא יכלה לענוד טבעת נישואין, אבל כפי שלפור מציינת, היא אכן ענדה צמידים רחבים על מפרקי כף היד שלה, אלה העניקו את ההשראה לצמידים שלבשה וונדר וומן.
לאחר מותו של מרטסון
כשנשים חזרו לעבודות המסורתיות יותר לאחר תום מלחמת העולם השנייה, כך עשתה גם וונדר וומן, ובמיוחד לאחר מותו של מרסטון בשנת 1947. גיבורת העל מוכת האהבה השתוקקה לנישואין כשהיא התחילה לעבוד בתור דוגמנית ושמרטפית. חברת הקומיקס (DC קומיקס) החליפה את הנשים בסיפור בעצות לחתונה.
תנועות זכויות הנשים הלכו וגדלו בשנות השישים וחידשו את הקומיקס הזה בתור סמל פמיניסטי. וונדר וומן הייתה נערת השער במהדורה הרגילה הראשונה של מגזין Ms בשנת 1972 והפכה לכוכבת טלוויזיה של ילדים ומבוגרים בשנות ה-70 עם תחילת שידורי התוכנית בפריים טיים בפעם הראשונה בכיכובה של לינדה קרטר, ובבוקר של יום שבת בתוכנית המצוירת “Super Friends”.
למרות שכל הנושא והדיבור סביב קיום יחסי מין השתנו מאוד ב-75 השנים שחלפו מאז הופעת הבכורה של הקומיקס, המחלוקת סביב השימוש באישה לבושה בדמות מופת לא השתנתה. ב-21 באוקטובר 2016, האו”ם כינה את וונדר וומן “שגרירת כבוד להעצמת נשים ונערות” אולם מתן הכבוד לא נמשך זמן רב מדי. האו”ם שללו ממנה את התואר כעבור פחות מחודשיים, זאת עקב התנגדות ציבורית. סיבת ההתנגדות הייתה שלא צריך “להשתמש בדמות עם תדמית מינית בתקופה שחדשות הכותרות בעולם הן החפצה של נשים.”
